תביעה בשל בגידה

בגידה - מותר או אסור?
בעל תובע מאשתו פיצויים בגין בגידה
('מחיר הבגידה' - גרסת המציאות)
 
בעל הגיש נגד אשתו תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו עקב כך שבזמן נישואיהם קיימה האישה מערכות יחסים עם מספר גברים אחרים (כאן המקום לציין כי במצב המשפטי כיום, לא קיים חוק - אזרחי - האוסר באופן מפורש על בגידה, וזאת להבדיל מהדין הדתי). 
לדברי הבעל, התנהגות האישה "משך נישואיהם ובעיקר העובדה כי קיימה יחסים עם גברים אחרים בעת נישואיהם הסבה לו נזקים בלתי הפיכים בדמות כאב וסבל, עוגמת נפש, טיפולים פסיכולוגיים בגין הנזק הנפשי, אבדן הנאות החיים, מתח וכדומה" (מתוך החלטת בית המשפט). 
מבלי שהכריע לגופה של התביעה, קבע בית המשפט כי הגם שמדובר בעילה מורכבת, הן מבחינה עובדתית ומשפטית והן מבחינה מוסרית, היא ראויה להתברר ולהישמע בפניו, ואין מקום לסלקה על הסף, כפי שדרשה האישה. חשיבות ההחלטה הנ"ל באה לידי ביטוי בכך שלראשונה הכיר בית המשפט באפשרות לפיה בגידה תוכר כפגיעה בכבודו של הצד הנבגד והפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד נקבע כי היות וקשר הנישואין הוא מעין חוזה בין הצדדים, עליהם לנהוג בדרך המקובלת ובתום לב, ובכלל זה חלה עליהם "נאמנות הדדית והתחייבות שלא לנאוף"; אשר על כן, יכול שמעשה הבגידה אף מהווה הפרת חובה חוזית כלפי בן הזוג.
אם כן, משמעות הדבר היא שהחלטה זו פתחה בפני בני זוג נבגדים צוהר להגשת תביעות לקבלת פיצויים עקב בגידה, בין אם על סמך העילה הנזיקית של עוולת הרשלנות הכללית, או עוולת הפרת חובה חקוקה, היא החובה"להגן על כבוד האדם וחירותו", ובין אם על סמך העילות החוזיות.
אף על פי כן, יש לציין כי אין הדבר מבטיח פסיקת פיצויים באופן אוטומטי, אלא מהווה, "פרוזדור באמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו", כהגדרת בתי המשפט. לכן, ביום מן הימים, כאשר יידרש בית המשפט להכריע בסוגיה וליתן פסק דין, יהיה עליו לדון בשאלות לא פשוטות כגון מידת ה"אשם" של הצד הבוגד, ולקבוע, בין היתר, האם קיים קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין הנזקים הנטענים על ידי הצד הנבגד. לצורך הכרעה בשאלה זו וכחלק בלתי נפרד ממנה, יהיה על בית המשפט לקבוע מהו הרף הסטנדרטי והאם התנהגות האישה, במקרה זה, חרגה מהנורמה ה"סבירה". אולם, היות וסטטיסטיקת הבגידות (הלא רשמית) מדברת בעד עצמה, נראה כי בית המשפט ייאלץ להתמודד עם השאלה (הלא-פשוטה): האם העובדה שהתנהגות מסוימת (בגידה, במקרה שלנו) מוכרת ונהוגה במחוזותינו, יכולה להצביע לכאורה על כך שקיים סיכוי גבוה שיימצא כי אין המדובר בחריגה מהנורמה הסטנדרטית, וכי זו אכן התנהגות סבירה? לכשעצמי, סבורה אני שהתשובה לכך צריכה להיות שלילית, שהרי פרשנות הנגזרת מהנוהג המקובל, וממנו בלבד, עלולה לסכל את תכליתה של עוולת הרשלנות, אשר בין מטרותיה ניתן למצוא גם חתירה לגיבוש ערכים חברתיים ראויים והטמעתם, המושגת באמצעות קביעת נורמות התנהגות מתאימות. בהתאם לכך, אף אם יתברר כי מרבית האנשים נוהגים באופן מסוים, עדיין ייתכן שכולם רשלניים. רוצה לומר: ההתנהגות הסבירה אינה בהכרח זו התואמת לנהוג בדשא של השכן, אלא זו שאדם סביר (ובמקרה שלנו בן זוג סביר) מצפה לה.  
יחד עם זאת (ואולי דווקא משום שכך), הפסיקה מוכיחה כי בתי המשפט נמנעו באופן עקבי מבירור תובענות מסוג זה. מחד, עמדת המתנגדים גורסת כי מערכות יחסים אינטימיות נשלטות בבסיסן ע"י רגשות, עובדה ההופכת אותן לסבוכות, ולכן, נקודת ההשוואה בין מערכת יחסים זוגית למערכת חוזית ו/או נזיקית טהורה – לקויה מיסודה. מאידך, יש הטוענים כי במציאות בה ממילא "הכל שפיט", בתי המשפט אינם פטורים ממלאכת ההכרעה גם במקרים בהם נראה כי מכלול הנסיבות הופך את המשימה לקשה עד בלתי אפשרית. 
 
האמור לעיל אינו מהוות חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי

bblaw.ooil.co נבנה בשירות פריסייט בניית אתרים בחינם

ברנס ושות' - עורכי דין
BARANES & Co., LAW OFFICE
רח' ויצמן 54 (קומת משרדים) כפר סבא 4424472 
טל' 09-7691111 ; פקס: 09-7691112
נייד: 054-4503003 דוא"ל: baranesit@gmail.com