פסקי דין

בית משפט השלום בכפר סבא

 

 פרא ואח' נ' ל' ואח'

10 אוק 2017
13525-11-15, 7710-08-15

 

השופט

רונן פלג

 

התובעים

1. בת.א. 7710-08-15: ד.ל.
2. בת.א. 13525-11-15: אריה ושוש פרא
 

 

 

- נגד -

 

 

הנתבעים

1. בת.א. 7710-08-15: אריה פלא
2. בת.א. 13525-11-15: ד.ל.
3. איוון לבדב
 

 

פסק דין

ב"כ ל' ו-לבדב עו"ד שיר נובג

ב"כ אריה ושוש פרא עו"ד אלון בריף

 

1.לפניי שתי תביעות כספיות אשר הדיון בהן אוחד בהחלטה מיום 11/1/16:

 

א.ת"א 7710-08-15 - תביעתה של ד.ל. נגד אריה פרא לסך של 75,000 ₪ בטענה להפרת חוזה, להטרדה מינית, לתקיפה ולהוצאת לשון הרע.

 

ב.ת"א 13525-11-15 - תביעתם של בני הזוג אריה ושוש פרא נגד ד.ל. ואיוון לבדב לסך של 75,000 ₪ בטענה להפרת חוזה, הוצאת לשון הרע, תקיפה והסגת גבול.

 

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות הנתמכים בתצהיריהם

 

2.בכתב התביעה מטעמה של ד.ל. (להלן: "ד'"), אשר נתמך בתצהירה, נטען כך:

 

א.התביעה הוגשה לאחר שבית המשפט קיבל בהליך אחר את בקשת ד' והוציא נגד אריה פרא (להלן: "אריה") צו למניעת הטרדה מאיימת.

 

ב.ד' היא סטודנטית למשפטים בת 22. ביום 29/11/14 ד' חתמה על הסכם שכירות עם אשתו של אריה, הגב' שוש פרא (להלן: "שוש"), שמכוחו הושכרה לד' יחידת דיור בת 2 חדרים ברח' הבנים 5 בקרית עקרון (להלן: "היחידה" / "המושכר"). אריה הוא זה שהציג לד' את המושכר והתנהל מולה בכל דבר ועניין.

 

ג.עוד לפני חתימת ההסכם, ד' הבהירה לאריה ולשוש כי בשים לב לשעות העבודה והלימודים שלה, בכוונתה לארח חברים במושכר בשעות הערב. השניים לא הביעו לכך התנגדות.

 

ד.ביום שישי 12/12/14 אריה הופיע לפתע בפתח היחידה ומול אורחיה של ד' הוא דרש ממנה לפנות את המושכר, בטענה שאורחיה הם שותפיה למגורים. במהלך השיחה וגם בשיחות שלאחר מכן, אריה צעק על ד' והכפיש אותה, בין היתר באמירות "פרוצה", "זנזונת" ו- "שקרנית".

 

ה.בעקבות התקרית ד' חששה מאריה וכבר באותו יום שישי עזבה את המקום. כעבור מספר ימים, ביום 16/12/14, ד' שוחחה עם אריה בניסיון להבין את התנהגותו. השיחה הוקלטה ועלה ממנה שאריה עוקב אחרי ד' באמצעות המצלמות המותקנות במקום ואף אוסר עליה לארח אורחים ללא רשותו המוקדמת.

 

ו.לאחר השיחה מיום 16/12/14 אריה החל במסכת התעללויות מכוונת כלפי ד' ואורחיה, במטרה לגרום לה לעזוב את המושכר. אריה ביטל את האפשרות לפתוח את שער הכניסה למושכר באמצעות השלט שניתן לד' והורה לה ליצור עמו קשר טלפוני לצורך כל כניסה ויציאה.

 

ז.כמו כן אריה הרבה לקלל ולאיים על ד' וכינה אותה בשמות גנאי, תוך אמירות המתייחסות למיניותה ומהוות הטרדה מינית ופגיעה בשמה הטוב.

 

ח.ביום 19/12/14 אריה תקף את ד' באופן פיזי, דחף אותה והלם בפניה בנוכחותם של חברה איוון לבדב (להלן: "איוון") ושל שוטר שזומן למקום.

 

ט.בשל איומיו והתנהגותו של אריה, ד' נאלצה להתרחק מהמושכר במשך 7 ימים, שבמהלכם פנתה למשטרה והגישה נגד אריה בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת. השימוש במושכר נפסק ביום 12/12/14 וד' פינתה אותו סופית ביום 30/12/14.

 

י.לד' נגרמו נזקים כספיים בגין אובדן דמי השכירות ששולמו לחינם (1,000 ₪), דמי שכירות ששולמו בחצי השנה הבאה ביתר (4,800 ₪), הפסד ימי עבודה לצורך חיפוש דירה חלופית (1,500 ₪) והוצאה עבור תמלול הקלטות (690 ₪).

 

יא.ד' מייחסת לאריה הפרת חוזה, הטרדה מינית, תקיפה והוצאת לשון הרע. סך נזקיה הנטענים נאמד על ידה ב- 274,090 ₪ ואולם בשל מגבלותיה הכלכליות היא מעמידה את תביעתה על סך של 75,000 ₪.

 

3.בכתב ההגנה מטעמו של אריה פרא, שנתמך בתצהירו, ובכתב התביעה מטעמם של אריה ושוש פרא, שנתמך בתצהיריהם, נטען כך:

 

א.אריה ושוש פרא (להלן גם: "המשכירים") הם כבני 66, הורים וסבים, המתגוררים בבית פרטי ברחוב הבנים 5 בקרית עקרון. אריה הוא קבלן בניין עצמאי ושוש היא מנהלת הספרייה העירונית בישוב מגוריה.

 

ב.בני הזוג משכירים 3 יחידות דיור בחצר ביתם, שהוא בית פינתי הבנוי על שטח של 500 מ"ר ובעל שני שערי כניסה - הראשי מרחוב הלבונה מיועד לבני המשפחה בלבד והאחורי מרחוב הבונים, ליד חניית כלי הרכב, המיועד גם לדיירים ולאורחיהם.

 

ג.יחידות הדיור ממוקמות במפלס הקרקע ומעליהן מתגוררים בני משפחת פרא. היחידות מאוכלסות על ידי שוכרים מזה כ- 20 שנה ללא כל בעיה. באחת היחידות מתגוררת מזה כ- 20 שנה קשישה כבת 80 ובשנייה סטודנט. אריה ושוש מעדיפים להשכיר את היחידות לבודדים.

 

ד.אריה ומשפחתו אינם יכולים לראות מה מתרחש בשטח היחידות הממוקמות בחלק האחורי של חצר הבית. באופן טבעי ולצורכי ביטחון הותקנו במקום מצלמות החולשות על שערי הכניסה לבית.

 

ה.ד' פנתה למשכירים בבקשה לשכור יחידה. היא סיפרה שהיא סטודנטית למשפטים ועובדת בבר מועדון. כמו כן, היא הדגישה שתעשה שימוש ביחידה לבדה ללא מסיבות חברים והלנה של בן זוג. בנוסף ד' התחייבה להציג עם הכניסה למושכר תעודת סטודנט ונוכח העובדה שלא עשתה כן, יש ספק בטענתה זו.

 

ו.המשכירים הדגישו לפני חתימת חוזה השכירות שהם עומדים על השכרה לד' בלבד ללא הלנת בני זוג וחברים וזאת בכדי לשמור על אופיו השקט של המקום. תנאים ברוח זו הופיעו בחוזה שנחתם בין הצדדים. היחידה המרוהטת הושכרה לד' בשכר דירה מופחת של 2,200 ₪ לחודש כולל מיסים והוצאות ולמעט חשמל.

 

ז.ד' החל להתגורר במושכר ביום 30/11/14. כבר באותו הערב הגיעו לבקרה גברים מצוידים בבקבוקי וודקה שהקימו רעש ונותרו לישון במקום. באותו השבוע נצפו לפחות 5 גברים שנכנסו ויצאו כל הלילה מהחצרים. ד' ואורחיה קיימו במקום חגיגות חשק ואלכוהול אשר הפריעו לחיי כל הדיירים, גרמו להם סבל והיוו מטרד של ממש.

 

ח.בחלוף מספר ימים אריה פנה אל ד' וביקש ממנה לחדול ממסיבות האלכוהול ומהלנת גברים במושכר. כמו כן הוא דרש שתציג בפניו את תעודת הסטודנט. ד' בתשובה סירבה להציג את התעודה ועמדה על זכותה להלין ביחידה את בן זוגה איוון ולארח את חבריה.

 

ט.ד' ואיוון הם אלה שתקפו את אריה, איימו עליו וקיללו אותו. אריה לא כינה את ד' זנזונת. באחד המקרים אריה מנע מחבריה של ד' להיכנס למתחם בשל גרימת רעש ושתיית אלכוהול ואף טען בפני השוטרים שהוזמנו למקום, שאין להם זכות להתערב בעניין חוזי. לד' ניתן כרטיס מגנטי שאפשר לה יציאה מהמתחם בכל עת. בשל תקלה ביום 17/12/14 לא היה ניתן לצאת מהשער הראשי אלא משער החניה הנעול שאריה פתח בכל עת, אלא שאז איוון איים עליו והוא בתגובה אסר עליו להיכנס למתחם מאותו רגע. רק בשל איומים של ד' וחבריה, שגם הערימו מכשול אבנים במעבר החשוך המוביל לחניית כלי הרכב, הם נדרשו להזדהות לפני הכניסה.

 

י.הליך ההטרדה המאיימת התקיים שלא בידיעתו של אריה וללא נוכחותו. בית המשפט קיבל את בקשתה של ד' במעמד צד אחד ונתן צו ל- 3 חודשים.

 

יא.ד' יזמה שיחות עם אריה ושוש בתאריכים 14/12/14 ו- 16/12/14, הקליטה אותן וחתכה את התמלילים במטרה להציג תמונה מעוותת ושקרית, תוך קבלת ייעוץ משפטי. אריה מציג תמלילים מטעמו המשקפים נכונה את ההתרחשויות.

 

יב.באירוע מיום 19/12/14 ד' ואיוון הם אלה שתקפו את אריה פיזית ומילולית וגרמו לו חבלות. אריה הציל את ד' ומנע ממנה פגיעה מהשער הנסגר אוטומטית ואז הותקף על ידי איוון. בגין האירוע הוגשו תלונות הדדיות למשטרה שנסגרו.

 

יג.ד' המשיכה להתגורר ברצף ביחידה המושכרת עד ליום 30/12/14 ואז עזבה במפתיע ללא הודעה מראש ותוך הפרת הסכם השכירות.

 

יד.אריה לא הכפיש ולא קילל את ד'. רק בתקרית שבה נכחה השוטרת הוא סינן לעצמו "שקרנית וזנזונת" כשהוא מתרחק מהמקום ובגבו לנוכחים. לא היה בכך כדי להוות הטרדה מינית.

 

טו.אריה ושוש פרא תובעים מד' 21,000 ₪ בגין הפרת חוזה השכירות, 10,000 ₪ בגין הגשת תלונות שווא במשטרה ובקשה למניעת הטרדה מאיימת, 25,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע, שקר מפגיע, נגישה ופגיעה בפרטיות, 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, 15,000 ₪ בגין זדון ורשלנות ו- 30,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט. התביעה נגד איוון מסתכמת ב- 25,000 ₪ בגין איומים, תקיפה פיזית, הסגת גבול, פגיעה בפרטיות, זדון ורשלנות. מטעמי אגרה התביעה הועמדה על סך כולל של 75,000 ₪.

 

4.כתב ההגנה מטעמם של ד' ואיוון נתמך בתצהיריהם, חזר ברובו על האמור בכתב התביעה מטעם ד' והכחיש את טענות התביעה הנגדית. בנוסף נטען בו כך:

 

א.במהלך תקופת השכירות הקצרה איוון ביקר את ד' מספר מצומצם של פעמים.

 

ב.המשכירים הם אלה שדרשו מד' לפנות את המושכר ללא התראה מוקדמת.

 

ג.ההנחה בשכר הדירה ניתנה לד' נוכח העובדה שהיא יכלה להיכנס מיידית למושכר.

 

ד.האירוע מיום 19/12/14 צולם על ידי מצלמות האבטחה, ממחיש את אלימותו של אריה כלפי ד' ואיוון ושולל את טענותיו של אריה.

 

ה.ד' אכן הניחה אבנים בפינת השער בכדי למנוע ממנו להיסגר, כך שתוכל לצאת ולהיכנס כרצונה, ללא צורך להתחנן בפני אריה וללא כל פגיעה בו או בשוש.

 

דרך ניהול ההליך

 

5.היחסים המתוחים בין בעלי הדין באו לידי ביטוי בהגשת כתבי טענות ארוכים במיוחד ועמוסי טענות.

 

6.בישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 16/6/16 נשמעו עדויות של אריה פרא ושל ד.ל. בדיון נכחו גם שוש פרא ואיוון לבדב. עם תוך הדיון בית המשפט הציע לצדדים מתווה של פשרה ובהיעדר הסכמה התיק המאוחד נקבע לשמיעת ההוכחות.

 

7.בדיון ההוכחות נשמעו העדויות של העדים הבאים:

 

א.גב' שירה פרוכטר - עדה מטעמם של ד' ואיוון (הוגש תצהיר עדות ראשית).

ב.מר סרגיי שישקן - עד מטעמם של ד' ואיוון (הוגש תצהיר עדות ראשית).

ג.גב' ד.ל. - הוגשו שני תצהיריה אשר תמכו בכתבי הטענות מטעמה.

ד.מר רבינו מטייב - עד מטעמו של אריה פרא (לא הוגש תצהיר עדות ראשית).

ה.גב' שוש פרא - הוגש תצהירה בתמיכה לכתב התביעה מטעמה.

ו.מר אריה פרא - הוגשו שני תצהיריו אשר תמכו בכתבי הטענות מטעמו.

8.יצוין כי עובר לדיון ההוכחות התפטרה עו"ד מירה שרעבי מייצוגם של אריה ושוש פרא. בדיון ההוכחות מר פרא בחר להתייצב ללא ייצוג משפטי וחקר בעצמו את עדי הצד שכנגד ובכלל זה את הגב' ד.ל. במשך זמן ארוך במיוחד (כשעתיים וארבעים דקות). לאחר דיון ההוכחות נמסרה הודעה לבית המשפט בדבר ייצוגם של בני הזוג פרא על ידי ב"כ הנוכחי.

9.עוד יצוין כי מר איוון לבדב לא התייצב לדיון ההוכחות מן הטעם שנעצר בקשר לאישומים פליליים אשר אינם קשורים לענייננו. ב"כ הנתבעים ויתרה על עדותו ואף ביקשה להשתחרר מייצוגו. בית המשפט דחה את הבקשה לשחרור מייצוג ובהמשך לכך גם את בקשת ב"כ משפחת פרא לצרף ראיות נוספות ולזמן את איוון לחקירה נגדית.

10.סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

 

דיון והכרעה

פרק א' - ניתוח ההתרחשויות

א'1 - המו"מ ותנאי חוזה השכירות

 

11.המשכירים טענו כאמור שהדגישו לפני חתימת חוזה השכירות, שהם משכירים את היחידה לד' בלבד ללא הלנת בני זוג וחברים, בכדי לשמור על אופיו השקט של המקום. עוד נטען שתנאים ברוח זו הופיעו בחוזה ושד' התחייבה לעשות שימוש ביחידה לבדה ללא מסיבות לחברים והלנה של בן זוג.

עם זאת, אריה העיד שלא הייתה לו בעיה עם אירוח חברים במושכר ללא הלנה והתנער מהאיסור לארח שנטען בכתב התביעה (עמ' 24, ש' 27-22). גם שוש העידה שלא הייתה לה בעיה עם אירוח ביחידה, כל עוד לא כלל הלנה (עמ' 21, ש' 22-16).

 

12.ד' הצהירה שעוד לפני חתימת החוזה היא הבהירה למשכירים, כי בשים לב לשעות העבודה והלימודים בכוונתה לארח חברים במושכר בשעות הערב והם לא הביעו כל התנגדות.

 

שירה פרוכטר העידה, שבפגישת ההתרשמות ד' שאלה האם תוכל לארח את חבריה והמשכירים השיבו שאין להם כל בעיה עם כך (סעיף 4 לתצהירה ; עמ' 3, ש' 6-3). יתרה מכך, במעמד חתימת החוזה אריה אמר לד' בטון חביב ונחמד, שמבחינתו היא יכולה לערוך חגיגות במושכר כל יום (סעיף 5 לתצהירה ; עמ' 3, ש' 9-7).

 

גם סרגיי שישקן העיד שסייע בפריקת הריהוט בעת הכניסה למושכר ואז שמע את אריה אומר לד' שאין לו בעיה עם אירוח חברים ביחידה (סעיף 3 לתצהירו ; עמ' 4, ש' 14-10).

 

13.בחוזה השכירות מיום 29/11/14 נכתב בסעיפים 6 ו- 13 כך:

 

"השוכר אינו רשאי להעביר זכויותיו כלפי הסכם זה, כולן או מקצתן, וכן אסור לו להשכיר את הדירה ו/או למסור את החפצים ו/או חלק מהם בין מוגדר ובין בלתי מוגדר וכן אסור לו למסור החזקה בדירה ולא להרשות לאחר לגור בה ולהשתמש בה או בחפצים או בחלק מהם, בין מוגדרים ובין לא מוגדרים ובין יחד עמו, ללא הסכמת המשכיר ו/או בא כוחו לכך".

 

"השוכר מתחייב לשמור על ניקיון הדירה וסביבותיה, על השקט, במיוחד בשעות המנוחה, ועל יחסי שכנות טובה עם השכנים, וכן על כל דין החל או שיחול על החזקה בדירה. כמו כן מתחייב השוכר למלא אחרי כל דרישה חוקית של המשכיר".

 

14.מסקנתי היא שהמשכירים לא הגבילו את ד' באירוח חבריה ביחידה, ובלבד שלא יפריע לשכניה ביחידות הסמוכות. חוזה השכירות אסר על מסירת החזקה לאחר והרשאת מגורים ביחידה, אך לא אסר הלנת אחרים שלא על דרך קבע.

 

א'2 - תעודת הסטודנט של ד'

 

15.אין חולק שבמעמד חתימת חוזה השכירות ד' סיפרה למשכירים שהיא סטודנטית למשפטים והתחייבה להציג בפניהם תעודת סטודנט. בסעיף 8 לכתב ההגנה מטעם אריה נטען שהתעודה לא הוצגה מעולם, כך שיש ספק אם ד' היא אכן סטודנטית.

 

16.בסעיף 7 לכתב התביעה מטעמה, ד' הצהירה שהיא סטודנטית למשפטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, נכון למועד עדותה בשנה ד' ללימודיה (עמ' 10, ש' 4-3). ד' אישרה בעדותה שקיבלה מהמשכירים הנחת סטודנט בשכר הדירה, אך באותו זמן לא הייתה בכיסה תעודה בתוקף ובלחץ הלימודים והעבודה היא התעכבה בהוצאתה, עד שביום 14/12/14 עלתה לביתם של אריה ושוש והציגה בפניהם אישור לימודים (עמ' 9, ש' 21 - עמ' 10, ש' 4 ; עמ' 11, ש' 27-23).

 

17.תמליל השיחה שהתקיימה בין ד' לבין אריה ושוש מיום 14/12/14 (נספח ד' לכתב ההגנה מטעם אריה) מעלה שאכן ד' הציגה למשכירים אישור לימודים בתוקף (עמ' 1 לתמליל, ש' 14-11). מכאן שטענת אריה בסעיף 8 לכתב ההגנה לא הייתה אמת.

 

18. אריה הציג בפני בית המשפט מסמך התכתבות מסרונים בינו לבין ד', שסומן כמוצג נ/2. בהתכתבות מיום 10/12/14 אריה הביע תרעומת על כך שהוצגה בפניו תעודת סטודנט שהייתה בתוקף בשנים 2014-2013. ד' כתבה בתשובה במסרון מיום 12/12/14 בשעה 12:38 כך:

 

"האישור שהראיתי לך הוא עד 2015. עוד לא 2015 ומסתבר שהמזכירות שלנו לא עובדת בשישי. אריה יש סיבה שאתה כל כך לחוץ עליו ? אתה לא מאמין שאני סטודנטית ?"

 

19.לטעמי אכן יש קושי להבין את התנהלותו הלחוצה של אריה בעניין זה. ד' הציגה בפניו תעודת סטודנט שהייתה בתוקף בשנת 2014 ומכאן שבהחלט יכול היה להסיק שהיא סטודנטית גם בשנת הלימודים הנוכחית. אישור הלימודים הוצג ביום 14/12/14, כשבועיים בלבד לאחר חתימת הסכם השכירות והטענה בכתב ההגנה שלא הוצג לא הייתה אמת.

 

א'3 - העימות בין אריה וד' ביום 12/12/14 והשיחות שהתנהלו בימים שלאחר מכן

 

20.לטענת ד', בתאריך 12/12/14, יום שישי בערב, אריה הופיע בפתח היחידה בפתאומיות וקיים עמה שיחה בנוכחות אורחיה, שבה הוא דרש ממנה לפנות את המושכר מן הטעם שאורחיה שותפים בו ולראשונה תוך שימוש במילים גסות ופוגעניות (סעיפים 17-16 לכתב תביעתה ; עמ' 9, ש' 5-4). ד' העידה שבאותה עת היא אירחה את חבריה טניה וליאון. היא יצאה מהדירה והציעה לאריה כוס קפה, אך הוא מצדו אמר באופן בוטה שהיא מלינה במושכר גברים ודרש שתתפנה (עמ' 10, ש' 19-9). ד' שללה את הטענה שבאותה שיחה היא הביעה כוונה לעזוב את המושכר (עמ' 11, ש' 32-28).

21.אריה טען בסעיף 16 לכתב הגנתו, שפנה אל ד' וביקש ממנה לחדול ממסיבות האלכוהול שהיא קיימה ביחידה ומהלנת גברים במושכר ואף דרש באותה הזדמנות להציג בפניו את תעודת הסטודנט. נטען שהתנהלותה של ד' וחבריה הפכה את חיי האחרים במתחם "לסיוט מתמשך".

22.תמלילי השיחות שהוקלטו בתאריכים 14/12/14 (נספח ד' לכתב ההגנה מטעם אריה) ו- 16/12/14 (נספח 2 לכתב התביעה מטעם ד') משקפים את תוכן השיחה מיום 12/12/14.

23.בשיחה מיום 14/12/14 ד' אמרה שלאחר שהתייעצה עם עו"ד היא סבורה שאריה אינו יכול להוציא אותה מהמושכר ולהכתיב מראש מי ייכנס אליו ומי לא (עמ' 2 לתמליל, ש' 17-11). היא ציינה שכבר בפגישה הראשונה היא הבהירה שחברים יבואו להתארח אצלה ונענתה שאין בעיה (עמ' 2, ש' 20 - עמ' 3, ש' 6). בנוסף היא ציינה שבשיחה עם אריה הוא הודה שלא שמע רעש ורק בבדיקה במצלמות הוא מצא שד' מארחת חברים (עמ' 3, ש' 17-7).

בתשובה לדברים שוש אמרה שהיחידה הושכרה לבודדת, אך בן הזוג של ד' ישן בה כמעט כל ערב, כך שדמי השכירות היו צריכים גבוהים יותר לפי השכרה לזוג (עמ' 3, ש' 18 - עמ' 4, ש' 23). ד' בתשובה הכחישה שגר עמה מישהו כשותף ועמדה על זכותה להלין אצלה חבר.

 

בין לבין אריה העיר "אין טעם אנחנו כבר אחרי זה" (עמ' 3, ש' 21) ו- "אנחנו לא מתאימים זה הכל" (עמ' 6, ש' 2-1).

 

השיחה הסתיימה במחאה של ד' על הצורה המעליבה והמביישת שבה אריה אמר לה דברים ועל התנהלותו נגדה ללא סיבה (עמ' 6, ש' 14-3).

 

24.בשיחה מיום 16/12/14 ד' שאלה את אריה מדוע הוא רוצה שהיא תעזוב את הדירה (עמ' 2 לתמליל, ש' 11-10) והוא השיב שהם לא מתאימים על רקע הבנה שונה של חברות, אירוח, שקט וצנעה (עמ' 3, ש' 4-1). אריה הבהיר שלמרות שד' טענה שאין לה חבר, הוא ספר שישן אצלה חבר ב- 8 לילות מתוך 13 ומבחינתו הוא חי בדירה (עמ' 3, ש' 11 - עמ' 4, ש' 7). בנוסף אריה דיבר על כך שד' מארחת 5-4 חברים שנכנסים בשעות הערב המאוחרות (עמ' 4, ש' 15-8). בתשובה ד' קבלה על כך שאריה אמר לה בצורה מעליבה שגברים לנים אצלה, כאילו הייתה פרוצה (עמ' 4, ש' 22 - עמ' 5, ש' 8) ואריה הסכים עמה שאין זה מעניינו האם יש לה חבר (עמ' 5, ש' 9). בהמשך השיחה ד' חזרה על כך שמלכתחילה נאמר לה שהיא תוכל לארח את חבריה ואריה השיב שהאירוח לא מפריע לו (עמ' 5, ש' 24-10), שהלינה ביחידה מהווה מבחינתו שימוש בדירה ושהדבר לא מתאים לו (עמ' 6, ש' 19 - עמ' 7, ש' 6).

 

אריה שאל את ד' מדוע היא לא מוצאת דירה חלופית (עמ' 7, ש' 18-16). בהמשך הוא הבהיר שהוא רוצה לדעת מי נכנס ומי יוצא, עומד על כך שאף אחד לא יוכל להיכנס חוץ מד' עצמה ואוסר עליה לארח ללא אישורו (עמ' 9, ש' 6 - עמ' 10, ש' 19). אריה הוסיף שרק הוא קובע מי יכול להיכנס (עמ' 11, ש' 11-9).

 

ד' העידה שעם תום השיחה אריה איים עליה לראשונה בצעקות שימרר את חייה ושהיא לא תחזיק מעמד במושכר, אך הדברים לא הוקלטו (עמ' 13, ש' 14-12).

 

25. מכל אלה אני מסיק את הממצאים הבאים:

 

א.בתאריך 12/12/14, יום שישי בערב, אריה הגיע ללא תיאום לדירתה של ד' בעת שהיא אירחה שניים מחבריה. אריה וד' שוחחו בגינה ולא בתוך הבית בנוכחות החברים. בשיחה אריה נקט בטון מעליב כלפי ד' וייחס לה הלנה של גברים בלילות בניגוד לכאורה לתנאי החוזה. אריה גם דרש מד' שתפנה את המושכר.

 

ב.דרישתו של אריה לא נבעה מאירוח חבריה של ד' בשעות הלילה, שאליו ככל הנראה הוא כלל לא היה מודע עד שבדק את הצילומים מהמצלמות המותקנות במתחם. הדרישה נבעה מכך שביותר ממחצית הלילות לן אצל ד' אדם נוסף, דבר שנבדק על ידו בצילומי מצלמות האבטחה (עמ' 25, ש' 11-3).

 

ג.לכעסו של אריה נוספה העובדה שעד ליום 12/12/14 לא הוצגה בפניו תעודת הסטודנט של ד', אשר כאמור הוצגה לבסוף ביום 14/12/14.

 

ד.לא הוכח שבמהלך השיחה מיום 12/12/14 אריה השתמש במילים "פרוצה", "זנזונת" או "שקרנית". השיחה לא הוקלטה וד' נמנעה מזימון לעדות של שני אורחיה, טניה וליאון, שהיו יכולים לחזק את גרסתה בעניין זה (עמ' 10, ש' 29-24).

 

ה.בשיחות שהתנהלו בתאריכים 14/12/14 ו- 16/12/14 ד' ביקשה הסברים ועמדה על זכותה לארח את חבריה במושכר. אריה מנגד הקצין את עמדתו עד שאסר כל אירוח חברים במושכר ועמד על מתן אישורו מראש לכל מבקר.

 

א'4 - ההתנהלות לאחר יום 16/12/14 והאירוע מיום 17/12/14

 

26.לטענת ד', לאחר שאריה הבין שלא עומדת לו זכות חוקית לפנותה מהמושכר הוא החל במסכת התעללויות מכוונת נגדה, במטרה לגרום לה לעזוב. אריה מנע ממנה ומאורחיה כניסה ויציאה בכך שביטל את האפשרות להיכנס למתחם באמצעות השלט שקיבלה בתחילה. הוא דרש מאורחיה להזדהות טרם הכניסה ובאירוע מיום 17/12/14 כינה אותה בשמות הגנאי "פרוצה", "זנזונת" ו- "שקרנית" ואף טען שחוזה השכירות מזויף (סעיפים 20.4-20 לכתב תביעתה ; עמ' 12, ש' 27-21).

 

27.אריה טען בסעיף 44 לכתב ההגנה שד' הייתה רשאית להיכנס ולצאת בכל עת, אלא שאירעה תקלה במנגנון הכניסה, כך שהכניסה התאפשרה רק משער החנייה הנעול, שהוא פתח בכל זמן שהתבקש לכך. לטענתו ד' התבקשה לצאת מהשער הראשי, אך בשל איומיה ואיומי חבריה, שגם הערימו אבנים במעבר החשוך המוביל לחניית כלי הרכב, הוא נקט אמצעי זהירות ודרש מחלק מהאורחים להזדהות בכניסה לחצר הבית.

 

בעדותו אריה חזר על כך שביום 17/12/14 אירעה תקלה בשער האחורי והוא אישר לד' לצאת מהכניסה הראשית שבה מותקן לחצן יציאה (עמ' 23, ש' 15-13). בכל הנוגע לכניסה למתחם הבית הוא טען שסיכם עם הדיירים שעד לתיקון השער הם יתקשרו אליו, גם אם מדובר באמצע הלילה, והוא יפתח את השער (עמ' 23, ש' 19-16).

 

אריה טען עוד שביום 17/12/14 הוא נקרא בשעת בוקר לשער האחורי התקול ואז איוון איים אליו מבחוץ ובתגובה הוא אסר עליו להיכנס. לטענתו איוון סירב להזדהות וקפץ על השער באופן שגרם לתקלה (עמ' 24, ש' 28 - עמ' 25, ש' 2).

 

28.אריה צירף כנספח ה' לכתב ההגנה שני מסרונים שקיבל מד' ביום 17/12/14 בשעות 10:31 ו- 10:32 בזו הלשון:

 

"אריה אני לא יודעת אם אתה עושה את זה בכוונה אבל השער שלי לא נפתח אני צריכה לצאת !! דחוף ! עכשיו ... טוב אז אני מודיעה לך שעקב כך שהיציאה שלי נעולה אני נאלצת לצאת מהצד שלך".

 

29.שירה פרוכטר העידה שכאשר הגיעה מספר פעמים למתחם לבקר את ד', היא נדרשה על ידי אריה להציג תעודת זהות ואף היו מקרים שבהם אריה מנע ממנה ומחבריה את הכניסה (עמ' 3, ש' 13-11) וגם קילל (עמ' 3, ש' 20-19).

 

30.סרגיי שישקן העיד שד' עבורו היא "כמו אחות" ושהוא לן אצלה מספר פעמים, אף שמקום מגוריו הקבוע היה במקום אחר בקרית עקרון (עמ' 4, ש' 6-1). באחד הביקורים אריה דרש ממנו תעודת זהות (סעיף 4 לתצהירו) ומספר פעמים הוא היה נוכח בעת שאריה קילל את ד' בצעקות והתייחס אליה ולאורחיה באופן מבזה ומשפיל (סעיפים 6-5 לתצהירו). בנוסף ד' התקשרה אליו מספר פעמים בבכי על כך שאריה מונע ממנה את הכניסה למושכר לאחר שעות העבודה (סעיף 8 לתצהירו ; עמ' 7, ש' 32-29).

 

בחקירתו הנגדית על ידי אריה, סרגיי חזר על כך שאריה מנע מד' וממנו כניסה בטענה שהשלט המקולקל, כך שהיא נאלצה לישון אצל הוריה או בדירה של סרגיי (עמ' 6, ש' 27-22). לשאלתו של אריה סרגיי אישר ששמע את אריה מספר פעמים, בתאריכים שאינם זכורים לו, מקלל את ד' במילים "זנזונת, זונה ושרמוטה" (עמ' 6, ש' 28 - עמ' 7, ש' 24).

 

 

 

31.התקרית שאירעה ביום 17/12/17 הוקלטה על ידי ד' ותמלילה צורף הן כנספח 4 לכתב התביעה של ד' והן כנספח ו' לכתב ההגנה של אריה. הדוברים העיקריים בשיחה הם אריה, ד' ושוטרת. לאחר שאריה עוכב לחקירה במשטרה התנהלה שיחה קצרה בין ד' לבין שוש ובנה בנוכחות מי מחבריה של ד'.

 

בתחילת האירוע אריה סירב לדרישתם של ד' והשוטרים לפתוח את השער לצורך כניסת חבריה של ד' (עמ' 1 לתמליל, ש' 15-4). ד' הטיחה באריה שהיא הגישה נגדו תלונה במשטרה ושאסור לו לדבר עמה (עמ' 1, ש' 24 - עמ' 2, ש' 4) ובתגובה התקיים השיח הבא:

 

"אריה:יא שקרנית זנזונת.

שוטרת: אה,ד':מה זה מה אני ?

שוטרת: אבי,ד':אני זנזונת ?

אריה:את מלינה פה גברים כל לילה, מלינה פה גברים כל לילה.

ד':אני זנזונת ? תחזור על זה שוב.

אריה:רשום הכל.ד':תחזור על זה שוב.

דוברת:אבי תפתח לנו בבקשה,אריה:את לא תליני פה גברים.

ד':גברים ? החבר שלי, הבן זוג שלי, הארוס שלי ישן פה.

אריה:פה גברים נכנסים כל לילה וגם זר נכנס לפה, חייל פה נכנס בלילה.

ד':הנה החייל, יושב פה בחצר.

אריה:לא, זה לא החייל. יש לי, יש לי תמונות של כולם פה" (עמ' 2, ש' 19-5).

 

בהמשך השיחה אריה עמד בסירובו לפתוח את השער, על אף שהשוטרת הטיחה בו שמדובר בכליאת שווא. אריה טען שהשער תקול וסירב לדרישת ד' לתת לה שלט לשער הראשי (עמ' 2, ש' 20 - עמ' 4, ש' 7). במענה לדברי השוטרת שלד' יש זכות לכניסה וליציאה באופן חופשי, אריה טען תחילה שהחוזה מזויף ובהמשך שד' הפרה אותו, תוך סירוב לפרט באיזה אופן (עמ' 4, ש' 23 - עמ' 6, ש' 3). כאשר אריה התלווה לשוטרים הוא סירב שוב לדרישת ד' לתת לה מפתח לצורך יציאה מהמתחם וחזר על טענותיו להפרת החוזה (עמ' 6, ש' 10 - עמ' 7, ש' 14). לאחר שאריה עזב עם השוטרים, חבריה של ד' הודיעו לה שהם עוזבים (עמ' 8, ש' 24-22). בשלב זה התקיימה שיחה קצרה בין ד' לבין שוש ובנה ולבסוף הוחלפו מילים בין ד' לבין חברתה שירה פרוכטר.

 

32.לכתב התביעה של ד' צורף תמליל קצר נוסף מאותו היום 17/12/14, המשקף שיחה שהתקיימה כפי הנראה לאחר שובו של אריה, שבמהלכה הוא דרש פרטים מזהים של המבקשים להיכנס אל ד' ובהם חברתה שירה.

 

33.אריה טען בסעיף 44.2 לכתב ההגנה, שההתרחשות ביום 17/12/14 הייתה "ויכוח ראשוני" כהגדרתו, אשר לווה בפרובוקציות של ד' עד שסינן ומלמל לעצמו בין שיניו את המילים "שקרנית" ו- "זנזונת". בעדותו אריה טען שאמר את המילים לעצמו לאחר שהסתובב ולא יכול היה לומר זאת בפניה של ד' (עמ' 25, ש' 32-23). בתמליל השיחה שצורף כנספח ו' לכתב ההגנה נכתב כך:

 

"אריה: (מרים קול) מה את אומרת ? (נשמעים 2 צעדים עולים במדרגות מתרחק ממקור ההקלטה) שקרנית זנזונת".

 

34.האזנתי שוב ושוב לקובץ ההקלטה של השיחה מיום 17/12/14. בחלוף דקה ו- 4 שניות לערך מתחילת הקובץ אכן נשמעים שני צעדים של אריה ואפשר שהוא אכן עלה שתי מדרגות ואולם מילותיו "שקרנית זנזונת" נשמעו היטב בהקלטה ונאמרו בקול רם, בקולו הרועם ממילא של אריה. לפיכך איני מקבל את טענתו שסינן את הנאמר לעצמו.

 

35.מכל אלה אני מסיק את הממצאים הבאים:

 

א.בתאריך 17/12/14, ד' שהתה במושכר יחד עם חבר נוסף חייל, ככל הנראה סרגיי שישקן. בשלב זה ביקשו להצטרף אליהם חברים נוספים ובהם שירה פרוכטר, אלא שהשער האחורי היה תקול ואריה סירב לאפשר את הכניסה.

 

ב.ד' הזמינה למקום את המשטרה ואולם אריה סירב לאפשר כניסה גם לבקשת השוטרים. במהלך החלפת טענות בינו לבין ד' הוא הטיח בה את המילים "שקרנית זנזונת" וייחס לה הלנת גברים. הדברים נשמעו על ידי ד', השוטרת וסרגיי שישב בחצר.

 

ג.אריה סירב לאפשר כניסה למתחם ואף עיכובו לחקירת המשטרה לא גרם לו לחזור בו מסירובו.

 

ד.התקרית מיום 17/12/14 הייתה נדבך נוסף בהתנהלותו של אריה, שהקשה על חייה של ד' במושכר, דרש תעודות זהות מחבריה ולעיתים לא אפשר להם כניסה.

 

א'5 - התקרית האלימה מיום 19/12/14

 

36.שיאו של הסכסוך שהתפתח בין אריה לבין ד' התרחש ביום 19/2/14 בשעת לפנות בוקר ותועד על ידי מצלמה במתחם. במקום נכחו בעת האירוע ד', אריה, הפקח שרון ואיוון.

 

37.ד' טענה בסעיף 20.4 לכתב התביעה, שבמהלך האירוע אריה דחף אותה והלם בפניה. בעדותה היא טענה שאריה דחף אותה באזור החזה באופן שמתפרש אצלה כאלימות מינית (עמ' 13, ש' 7-1). לדבריה היא נעמדה בקו השער כי לא רצתה להישאר בחוץ (עמ' 15, ש' 26-25) ואז אריה תקף אותה ואת איוון (עמ' 16, ש' 10-8).

 

38.אריה טען בסעיף 44.4 לכתב ההגנה כי הוא לא תקף את ד' מעולם, ודווקא היא ואיוון תקפו אותו פיזית וגרמו לו לחבלות בגופו.

 

39.להלן תיעוד לפי שעות של סרטון המצלמה אשר צורף כנספח ט' לכתב ההגנה מטעם אריה:

 

04:49:25תחילת סרטון - צילום אזור השער האחורי.

04:49:37הגעת ניידת שיטור קהילתי.

04:49:42ד' נראית לראשונה פוסעת לכיוון השער מחוץ למתחם ומאחורי הניידת.

04:49:54הפקח שרון יוצא מהניידת ומשוחח עם ד'.

04:50:12שער כלי הרכב נפתח על גבי המסילה. ד' ושרון ממשיכים לשוחח.

04:50:55ד' חוצה את קו השער וממשיכה בשיחה עם שרון.

04:53:01אריה מופיע לראשונה. ד' נמצאת מחוץ למתחם ליד שרון.

04:53:10אריה יורד לשער ומתחיל את סגירתו באמצעות לחיצה על שלט שבידו. בהמשך אריה עולה שלוש מדרגות וד' מתקרבת לשער ההולך ונסגר. השניים מחליפים דברים ואריה צועק לעברה "שקט עופי מפה" ובהמשך "לכי לישון".

04:53:22השניים נעמדים זה מול זה משני צדי השער. ד' מכניסה את עצמה לקו השער ואריה דוחף בחוזקה את ד' אחורה עם שתי ידיים באזור החזה.

 

04:53:26איוון מגיע לראשונה ומתקדם בהליכה מהירה לכיוון אריה. השניים דוחפים זה את זה הדדית באופן קל יחסית וביד אחת ואז אריה מתנפל קדימה לכיוון איוון, בועט בו ותוקף אותו באגרופים. איוון נמלט אחורה אל מחוץ לתחומי קליטת המצלמה.

04:53:32אריה חוזר לאזור השער ואז דוחף את שרון, חובט בד' בפניה עם אגרוף יד ימין ומסתער אל מחוץ לאזור קליטת המצלמה, לעימות נוסף עם איוון.

04:53:47אריה חוזר שוב לאזור השער ושרון נשמע מזעיק עזרה משטרתית לרחוב הבנים. שרון עומד בין אריה לבין ד' ואיוון ומרים עבור ד' תיק שנפל.

04:54:22אריה סוגר את השער עם שלט שבידו ואולם כאשר הוא מתקדם השער נעצר אוטומטית ונפתח.

04:54:31אריה סוגר שוב את השער עם שלט, עולה מספר מדרגות ומשוחח עם שרון משני עברי השער.

 

40.אריה טען שסגר את השער עם השלט והכניס אותו לכיס, אלא שאז ד' הכניסה את ראשה והוא דחף אותה באופן אינסטנקטיבי בכדי להגן על ראשה מהשער הנסגר (עמ' 23, ש' 32-23 ; עמ' 24, ש' 7-5). זאת על אף שהשער מוגן באמצעות עינית בגובה הברך, הפותחת את השער אוטומטית (עמ' 23, ש' 21-20 ; עמ' 24, ש' 3-1 ; עדות שוש בעמ' 22, ש' 2-1), כפי שניתן לראות היטב בסרטון (בשעה 04:54:22).

 

אפילו ניתן היה לקבל את טענתו של אריה שחשש מפגיעת השער בד', הרי שיכול היה לפתוח את השער בלחיצה על השלט או לחסום עם הרגל את העינית ובכל מקרה לא לתקוף אותה בדחיפה קשה, אשר ניכרת בה השקעת כוח מעבר לנדרש.

 

41.לכתב התשובה מטעמם של אריה ושוש צורפו העדויות במשטרה של איוון ושל הפקח שרון לוי. איוון סיפר בעדותו שהמתין ברכבו לבקשת הפקח, אלא שאז הבחין באריה שדחף את ד' וכאשר הוא התקרב לכיוונם אריה תקף אותו ואת ד'. תיאור המקרה על ידי איוון תואם את הנראה בסרטון.

 

יצוין שוב כי איוון לא התייצב למתן עדות בפניי, מן הטעם שנעצר בקשר לפרשייה אחרת, אשר איננה קשורה בשום דרך לתיק זה (ובעניין זה אני דוחה את טענות המשכירים שהועלו לראשונה בסיכומיהם).

 

 

בעדות של שרון לוי נמסר שאריה דחף את ד' החוצה בחוזקה רבה ובהמשך בן זוגה של ד' "רץ לעבר פרא והחל להכותו כאשר פרא מכה אותו בחזרה ולא מתוך התגוננות" (דף 1 לעדות, ש' 25-24). בהמשך עדותו שרון מסר כי "מר פרא מוכר לי מהישוב כאדם קשה ומורכב שמהווה ומטיל מורא על שכניו" (דף 2 לעדות, ש' 13-12).

 

42.נוכח הנראה בבירור בסרטון אני דוחה את טענותיו של אריה ומקבל באופן מלא את טענותיה של ד'. אריה דחף ראשון את ד' בחוזקה בשתי ידיים, איוון התקרב במהירות והשניים החליפו דחיפה הדדית קלה ביד אחת, אלא שאז אריה גילה אלימות קשה כלפי איוון ותקף אותו בבעיטה ובמכות אגרוף, תוך תנועה קדימה אל מחוץ למתחם. גם בשלב הבא אריה לא נרגע, הלם בפניה של ד' במכת אגרוף ויצא בריצה קדימה לתקוף שוב את איוון שנסוג והתרחק. הסרטון מדגים אלימות קשה ובלתי נשלטת מצדו של אריה ואין לקבל את טענותיו כי הוא הותקף והגן על עצמו.

 

43.פרשנותו של אריה לסרטון, המתועדת בנספח ט' לכתב התביעה מטעמו, מהווה אבסורד ואין היא משקפת את הנראה ואת הנשמע בסרטון.

 

סיכום פרק א'

 

44.בין ד' לבין המשכירים נחתם חוזה שכירות תקף. לא היה בתנאי ההסכם כדי למנוע מד' אירוח של מי מחבריה ואולם באופן לגיטימי היא לא הייתה יכולה להכניס שותף למגורים עמה, אלא באישורם של המשכירים.

 

45.בתוך השבועיים הראשונים לתקופת השכירות, אריה כעס על ד' כיוון שלא הציגה בפניו תעודת סטודנט בתוקף. תוך כך הוא בחן את סרטי המצלמות המותקנות במתחם ומצא שב- 8 מתוך 13 לילות לנו עמה ביחידה לסירוגין גברים שונים. אריה לא הציג בפניי תמונות שצילמו המצלמות ואולם מהעדויות עלה שמדובר בבן זוגה של ד' איוון לבדב ובידידה הטוב סרגיי שישקן.

 

46.טענות המשכירים בדבר "מסיבות חשק ואלכוהול" שהפכו את חיי הדיירים במתחם "לסיוט מתמשך" לא הוכחו ואני דוחה אותן. יצוין כי המשכירים לא זימנו לעדות את מי מיתר הדיירים במתחם בכדי שיתמוך בטענותיהם ונראה שלא בכדי.

 

47.במקום לבוא בדברים באופן עדין עם ד', אריה פנה אליה במפתיע ביום שישי 12/12/14 ודרש ממנה לעזוב את המושכר, תוך שהוא מטיח בה כי היא מלינה גברים.

 

בשיחות הבאות בין הצדדים מהתאריכים 14/12/14 ו- 16/12/14, אשר הוקלטו על ידי ד', לא הושגו הסכמות, שכן ד' עמדה על זכותה להלין ביחידה את מי ממכריה בעוד שהמשכירים ראו בכך הפרה של הסכם השכירות.

 

48.בהמשך לכך אריה נקט בצעדים שהיה בהם כדי לפגוע באיכות חייה של ד' במושכר. הוא דרש מחבריה להזדהות בפניו טרם הכניסה למתחם ולעיתים אף מנע את כניסתם. באירוע שהתרחש ביום 17/12/14 אריה מנע מחבריה של ד' להיכנס למתחם על אף נוכחותם של שוטרים. בנוסף הוא כינה את ד' "זנזונת" ו- "שקרנית" בנוכחותם של אחרים.

 

49.באירוע מיום 19/12/14 אריה תקף פיזית הן את ד' והן את איוון תוך התנהגות פראית ומשולחת רסן.

 

פרק ב' - הפרת חוזה השכירות ונזקיה

 

50.לא מצאתי שהוכח בפניי כי ד' הפרה את חוזה השכירות. העובדה שבמשך 8 לילות מתוך 13 ד' הלינה בביתה לסירוגין שניים מחבריה אינה מהווה הפרה של ההסכם וקבלה של מי מהם כשותף למגורים. אפשר שאם התופעה הייתה נמשכת זמן רב יותר ניתן היה להגיע למסקנות אחרות ואולם בנסיבות העניין אריה הביא לכך שתקופת השכירות הסתיימה מוקדם מהמצופה.

 

51.לעומת זאת, מצאתי שהתנהלותו של אריה היוותה הפרה קשה של הסכם השכירות. תנאי מכללא של כל הסכם שכירות הוא שהמשכיר יאפשר לשוכר שימוש סביר במושכר ולא יטיל עליו הגבלות שלא ממן העניין.

 

52.בענייננו אריה התיימר לשלוט בזהות אורחיה של ד' ולהחליט מי ייכנס לבקרה ומי לא. בנוסף אריה מנע מד' כניסה חופשית למתחם ובעת שהשלט לכניסה האחורית התקלקל (לפי הנטען), הוא חייב אותה ליצור עמו קשר טלפוני בכל כניסה, במקום לספק לה שלט לשער חניית כלי הרכב מאחור או לשער הכניסה הראשי מלפנים. לכך יש להוסיף כמובן את ההשמצות מיום 17/12/14 ואת התקיפה הפיזית מיום 19/12/14.

 

בנוסף אריה דרש מד' לעזוב את המושכר כבר ביום 12/12/14, בניגוד מפורש לזכותה לפי הסכם השכירות.

 

כתוצאה מהתנהלותו של אריה ד' אכן עזבה את המושכר בסוף חודש דצמבר 2014.

 

53.נזקיה של ד' בגין הפרת החוזה עמה פורטו בסעיף 24 לכתב התביעה מטעמה כדלקמן:

 

א.אובדן דמי השכירות ששולמו בסך 1,000 ₪ - אריה בהתנהלותו מנע מד' את ההנאה שבשימוש במושכר ומכאן שהחזר דמי השכירות מוצדק.

 

ב.פערי דמי השכירות בין המושכר למושכר החלופי בסך 800 ₪ בחודש - ד' צירפה לכתב התביעה הסכם שכירות עם מר שי כהן מיום 1/1/15, שמכוחו שכרה ממנו דירה בישוב עופרים תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 3,000 ₪ בחודש. לפי חוזה השכירות עם המשכירים, תקופת השכירות של ד' הייתה אמורה להימשך עד ליום 1/7/15 תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 2,200 ₪. ההפרש לחודשים ינואר עד יוני 2015 הוא 4,800 ₪, שעל אריה לשלם לד'.

 

ג.הפסד ימי עבודה בסך של 1,500 ₪ לצורך מציאת דירה חלופית - לכתב התביעה צורף דיווח נוכחות של ד' במקום עבודתה ואישור המעסיק מר סמואל אייבן. מצאתי שהדרישה הכספית היא סבירה ומוכחת.

 

סך נזקיה של ד' בקשר להפרת החוזה על ידי המשכירים הוא 7,300 ₪.

 

פרק ג' - לשון הרע והטרדה מינית

 

54.סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998, מגדיר "הטרדה מינית" בין היתר כך:

 

"(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".

 

 

סעיף 6 לחוק, שכותרתו "הטרדה מינית והתנכלות עוולות אזרחיות", קובע כך:

 

"א) הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה.

 

(ב) בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".

 

55.כאמור אריה כינה את ד' "זנזונת" ו- "שקרנית" בפני מספר נוכחים ביום 17/12/14, תוך שהוא מטיח בה שהיא מלינה בדירתה גברים שונים. דברים אלה עונים להגדרות "הטרדה מינית", שכן הם רומזים להתנהגות מינית מופקרת של ד' ביחס לאותם אלה שלנו בדירתה.

 

56.אותם הדברים מהווים גם "לשון הרע" לפי הגדרות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, שכן היה בהם כדי להשפיל את ד' באוזני הנוכחים (לכל הפחות השוטרת וסרגיי שישקין) ולבזות אותה בשל המעשים המיוחסים לה.

 

סעיף 7 לחוק קובע כי לשון הרע היא עוולה אזרחית. סעיף 7א' לחוק, מאפשר לבית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

 

57.בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהדברים נאמרו בנוכחות מצומצמת יחסית, אני רואה בהם לשון הרע והטרדה מינית בחומרה פחותה. אשר על כן, אני מחייב את אריה פרא לשלם לד' בגינם פיצוי בסך כולל של 15,000 ₪.

 

פרק ד' - תקיפה

 

58.תקיפה היא עוולה המוגדרת בסעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כך:

 

"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".

 

59.התנהגותו האלימה של אריה כלפי ד' ביום 19/12/14 עונה על ההגדרות הנ"ל ומהווה תקיפה לכל דבר ועניין.

 

60.תביעתה של ד' הוגשה לפיצויים עונשיים ולא לפיצויים מוכחים עבור נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתקיפה. פיצויים עונשיים נפסקים לא אחת כדי להביע מורת רוח וסלידה מהתנהגות הכרוכה בפגיעה אלימה בגופו של אדם ובכבודו. כך לדוגמא בעניין רע"א 9670/07 פלונית ואח' נ' פלוני (פורסם במאגרים - 6/7/09), בעמ' 14-13:

 

"הפסיקה הישראלית הכירה, כמעט מראשית דרכה, באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים ... פיצויים אלה 'לא באו להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הם מעניקים לו פיצוי העולה על נזקו. הם נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק' ... ברם, 'בית המשפט לא ייטה לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הליך אזרחי, אלא במקרים חריגים' ... ובמקום אחר: 'מטרתם של הפיצויים העונשיים היא להעניש את המזיק... ובמיוחד להרתיע את המזיק ואחרים... הם ניתנים ככלל בנסיבות חריגות' ... ככלל, פיצוי עונשי 'יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל'".

 

61.בענייננו אריה תקף בברוטאליות את ד' ללא כל סיבה של ממש וללא התגרות פיזית מצדה. התנהגותו ראויה לכל גנאי והיא מהווה פגיעה קשה בכבודה של ד' ובזכויות היסוד שלה. הדברים אמורים הן ביחס לדחיפה הראשונה ואולם בעיקר ביחס להשתוללות שלאחר מכן, שכללה מכת אגרוף לפניה. יש גם להביא בחשבון שאריה לא עמד לדין פלילי על מעשיו.

 

62.לאחר ששקלתי את הדברים אני רואה לנכון לפסוק נגד אריה פיצויים עונשיים לטובת ד' בסך של 20,000 ₪.

 

פרק ה' - דחיית התביעה מטעם המשכירים וטענות נוספות

 

63.כאמור, טענת המשכירים שד' הפרה את הסכם השכירות עמם נדחתה ונקבע שדווקא הם הפרו בהתנהגותו הבוטה של אריה את תנאי ההסכם. בהתאם לממצאי פסק הדין, אני דוחה את הטענות שד' הגישה תלונות שווא שקריות במשטרה, שהוציאה לשון הרע על המשכירים ועוד שלל טענות שנזכרו בכתב התביעה מטעמם. כמו כן אני דוחה את התביעה שהוגשה נגד איוון לבדב בטענה שאיים, תקף והסיג גבול.

 

64.בפסק הדין נסקרו טענותיהם העיקריות של הצדדים. טענות נוספות נמצאו בלתי רלוונטיות לצורך ההכרעה בתיק זה. כך למשל הטענות הנוגעות להליך הבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת שהגישה ד' נגד אריה, הטענות ביחס לקבלה נ/2 שערך העד מר רבינו מטייב ועוד.

 

סיכום

 

65.תביעתה החוזית של ד.ל. נגד אריה פרא מתקבלת. כך גם תביעתה נגדו מכוח עוולת התקיפה בנזיקין, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, והחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998.

 

66.בהתאם לקביעותיי דלעיל אני מורה למר אריה פרא לשלם לגב' ד.ל. את הסכומים הבאים:

 

א.סך של 7,300 ₪ עבור נזקי הפרת חוזה השכירות.

ב.סך של 15,000 ₪ כפיצוי כולל מכוח עילות התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, והחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998.

ג.סך של 20,000 ₪ כפיצוי עונשי עבור התקיפה.

ד.שכ"ט עו"ד בסך 8,460 ₪ בתוספת מע"מ.

ה.הוצאות משפט הכוללות את אגרת התביעה והוצאות התמלול.

 

67.התביעה הנגדית של אריה ושוש פרא נגד ד.ל. ונגד איוון לבדב נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. נוכח העובדה שהנתבע לא התייצב לדיון ההוכחות, איני רואה מקום לפסוק לטובתו הוצאות.

 

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ח, 10 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים. 

 

רונן פלג, שופט

שליחת פנייה לבעל האתר
שם השולח:

תוכן הפנייה:
אני לא רובוט:
CAPTCHA code

bblaw.ooil.co נבנה בשירות פריסייט בניית אתרים בחינם

ברנס ושות' - עורכי דין
BARANES & Co., LAW OFFICE
רח' ויצמן 54 (קומת משרדים) כפר סבא 4424472 
טל' 09-7691111 ; פקס: 09-7691112
נייד: 054-4503003 דוא"ל: baranesit@gmail.com